לקראת הרחבת המלחמה: חיזבאללה נערך להיכנס למערכה

עם כניסתה של ישראל באופן קרקעי לרצועת עזה יפתח ארגון הטרור חיזבאללה במערכה צבאית נגד ישראל אליה יצטרפו כלל ארגוני "ציר ההתנגדות". ישראל עומדת בלב התוכנית הסינית-רוסית-איראנית לשינוי הסדר העולמי. לאחר שאוקראינה כמעט והושמדה לחלוטין התחנה הבאה היא ישראל.

כל הסימנים מצביעים על כך שכניסה קרקעית של ישראל לעזה פירושה מלחמה אזורית רחבה. התבטאויות מצד ראשי חיזבאללה רמזו על כך שכניסה קרקעית של ישראל לרצועת עזה תהווה חציית קו אדום שתביא להתערבות צבאית מצד הארגון, ולצד זאת דיווחים ברויטרס, אתר וואלה הישראלי ואל-מיאדין הלבנוני אודות התבטאויות חריגות למדי של שר החוץ האיראני עבד אל-להיאן. 

בשיחת טלפון עם שר החוץ הסיני אמר עבד אל-להיאן כי "אם התוקפנות הישראלית על עזה לא תיפסק, אף אחד לא יכול להבטיח שהמשבר לא יתרחב באזור", ובשיחות עם אמיר קטאר וראש ממשלת עיראק אמר כי "אנחנו הבטיח לגורמים השונים שאם הפשעים הישראליים לא ייפסקו מיד, אז ידה של ההתנגדות על ההדק". בהצהרה לתקשורת אמר עבד אל-להיאן כי במידה וההתקפות של ישראל על רצועת עזה לא יפסקו "ידה של ההתנגדות על ההדק". את אותם מסרים העביר שר החוץ לשליח האו"ם בפגישה עמו בביירות, כחלק ממסע דילוגים שכלל בנוסף גם את עיראק, סוריה, וקטאר, ופגישות עם השותפות האסטרטגיות של איראן וראשי ציר ההתנגדות.

יתר על כן שמענו התבטאויות מצד שר החוץ הסיני שאמר בשיחת טלפון עם שר החוץ הסעודי, פייסל בן פרחאן, כי "העוול ההיסטורי נגד פלסטין לא יכול להימשך", ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין שהשווה בין המלחמה למצור של גרמניה הנאצית על לנינגרד. הגיבוי הסיני ורוסי לעמדה האיראנית מחזקת את ההבנה כי המלחמה שהוכרזה נגד ישראל היא חלק ממהלך כולל של הציר שכולל את איראן, סין ורוסיה. במאמר שהתפרסם כאן עם פריצתה של המלחמה באוקראינה לפני כשנה וחצי התגבשה כבר אז ההנחה שהשלב הבא לאחר מלחמת אוקראינה-רוסיה הנו הצתת מלחמה אזורית במזרח התיכון שיכלול בתוכו את אותם מאפיינים של המלחמה באוקראינה. המלחמה כעת הנה שלב במלחמה עולמית במסגרת ניסיון של הציר הרוסי-סיני-איראני לשנות את הסדר העולמי באמצעות פגיעה בנכסים אמריקאים באירופה (אוקראינה), המזרח התיכון (ישראל) והמזרח הרחוק (טיוואן). בכל אחד מאזורי השליטה הללו ישנם מדינות הנתמכות על ידי ארה"ב ושותפות לערכיה, בהן מעוניין הציר לפגוע באמצעות מלחמות שמעצבות מחדש את הגבולות אשר עוצבו על ידי המערב, למשל הגבולות שנקבעו בהסכם סייקס-פיקו שנחתם לפני מעט יותר ממאה שנים וקבעו את חלוקת הגבולות בין המדינות במזרח התיכון כפי שאנו מכירים אותם כיום.

המלחמה באוקראינה סימנה תפנית בין גושית מבחינתם של השחקנים ב"ציר ההתנגדות", במפגש של נשיא סין שי שינגפינג עם נשיא רוסיה פוטין התייחס הראשון לתקופה בה אנו נמצאים: "יש כרגע שינויים שכמותם לא ראינו כבר 100 שנה - ואנחנו אלה שמניעים את השינויים האלה ביחד". (אל-ג'זירה)

התבטאות זו מקבלת תוקף בקרב ראשי ארגוני הטרור בציר ההתנגדות כאשר הם מצדם מכנים את התקופה הנוכחית כ"תקופת הניצחונות" לאחר שנים ארוכות של דיכוי והשפלה בראייתם. הדינמיקה בשנה האחרונה - שכללה התגרויות בלתי פוסקות של חיזבאללה בגבול הצפוני ואימונים בלתי פוסקים של החמאס על הגדר בגבול הדרומי, ולבסוף, ההתקרבות להסכם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה - הובילה את גורמי מודיעין במערב להנחה כי במוקדם ובמאוחר יפתח ציר ההתנגדות במלחמה שבמהלכה ינסה לעצב מחדש את הגבולות של ישראל כדי לשנות עוול של עשרות שנים בראייתו כלפי העם הפלסטיני, ובמובן רחב יותר עוול של מאה שנים כלפי האומה הערבית והמוסלמית בהסכם סייקס–פיקו שנחתם ב-1916 בין אנגליה לצרפת וקבע את הגבולות במזרח התיכון כפי שאנו מכירים אותם כיום. "עידן ניצחונות" הוא הזדמנות פז מבחינתו של ציר ההתנגדות לשנות עוול של מאה שנה.

ההתבטאויות של שר החוץ הסיני ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין באשר למלחמה בעזה מסמנים את תמיכתם בנרטיב האיראני, והגיבוי שהם מעניקים לכל החלטה איראנית באשר להתערבות הצפויה של חיזבאללה. האיראנים בונים באופן יסודי את התשתית הדיפלומטית בזירה הגיאו-פוליטית לגיבוש תמיכה מבנות בריתה הקרובות סין ורוסיה ומהעולם הערבי המתון שעומד לצד הפלסטינים ומתנגד לעקירה והפצצות נגד אזרחים חפים מפשע.  שר החוץ הירדני איימן ספדי אמר היום כי "עקירת הפלסטינים ממולדתם תדחוף את האזור כולו לעבר תהום שתעמיק את ההסלמה ותרחיב את הסכסוך".  קיימת הסכמה רוחבית בקרב מנהיגי מדינות ערב המתונות שעקירה של תושבי עזה מצפונה של רצועת עזה מהווה קו אדום. 

המילה נכבה גם אם לא נשמעה באופן מפורש נמצאת ברקע הדברים. עקירה פירושה נכבה שנייה עבור הפלסטינים ואת זה מנהיגי מדינות ערב דוחים מכל וכל. התמיכה מצד מדינות ערב המתונות לצד שותפותיה האסטרטגיות מעניקה גיבוי לאיראן להענקת אור ירוק לחיזבאללה להיכנס למערכה. הלגיטימציה בראייתה מתבססת על התגובה הרפה של המוסדות הבינלאומיים כלפי הפשעים הישראליים להשקפתה.  בפגישתו של שר החוץ האיראני עם שליח האו"ם עמד על כך שאיראן לא תוכל להמשיך ולצפות מהצד בפשעים שמבצעת ישראל כלפי הפלסטינים ובפגישתו עם מזכ"ל חיזבאללה נסראללה קיבל את המסר שכל האפשרויות נמצאות כעת על השולחן. הטענה המרכזית של איראן הנה שהיעדר תגובה נחרצת יותר מצד האו"ם דוחפת את חיזבאללה לפעולה.

כעת נותר לשאול האם המאמץ הדיפלומטי של איראן הנו כסות לתוכנית רחבה יותר?

לא יהיה זה מוגזם להעריך שראשי חמאס אשר תכננו את מתקפת ה-7 באוקטובר על עוטף עזה ידעו מבעוד מועד את השלכותיה. סקירה של שורת המבצעים הצבאיים של ישראל ברצועת עזה מעת נסיגתה מהרצועה בשנת 2005 ועד היום מצביעה על כך שישראל עד שנת 2015 הסתפקה בהפצצות אוויריות לצד כניסה קרקעית מסוימת – אלו לא השיגו דבר. גם אם הצליחו להטיל הלם ומורא על האוכלוסייה הפלסטינית (שבמידת מה הביא להפעלת לחץ מצד האוכלוסייה על החמאס) באמצעות הפצצות כבדות מהאוויר ולפגוע בתשתיות הצבאיות שלו, לא איימו על המשטר ולא שיתקו לחלוטין את היכולות הצבאיות שלו.  

לאחר מבצע "צוק איתן" בשנת 2015 ועד מבצע "שומר חומות" בשנת 2021, בכל המבצעים הצבאיים ישראל הפציצה את רצועת עזה מהאוויר ולא נכנסה כלל קרקעית. סביר להניח שבמידה והפעולה של חמאס ב-7 באוקטובר הייתה כוללת כיבוש של מוצב צה"ל על הגדר שמלווה בחטיפה והרג של חיילים, ישראל הייתה יוצאת לסבב נוסף בעזה, ואולי אף הייתה נכנסת קרקעית, אך לא הייתה מכריזה על הפלת שלטון חמאס כחלק ממטרות המבצע. לא יהיה זה מופרז להעריך שראשי חמאס הבינו שפעולה כה רחבה ומחרידה שמסתיימת במותם של 1300 וחטיפתם של 180 אזרחים וחיילים תוביל ליותר מסבב נוסף. המסקנה היחידה הנה שראשי חמאס קיוו לראות ממשלת חירום לאומית שתכריז שכוונתה השמדת שלטון חמאס ברצועה. 

ככל ואין ברצונם לבצע התאבדות קולקטיבית כנראה שבחמאס יודעים שברגע האמת הם לא יעמדו לבד, ואף יותר מכך, קרוב לוודאי שחמאס מתואם לחלוטין עם שאר הארגונים בציר ההתנגדות בתוכנית רחבה לכיבוש ישראל.  אם התוכניות של ציר ההתנגדות יתממשו במלואן אנו עשויים לעמוד בפני מתקפה קרקעית רחבה של כוחות חיזבאללה מלבנון והמליציות השיעיות מסוריה. מדובר במאות אלפי לוחמים, חלקם מיומנים ובעלי ניסיון קרבי רב. איראן מעריכה שאם כלל ארגוני ציר ההתנגדות תיקח חלק במתקפה הזו שתכלול אלפי טילים וכטב"מים שיפגעו באתרים אסטרטגיים: מים, חשמל, ביוב, ואתרים צבאיים דוגמת בסיסי חיל האוויר) ופלישה קרקעית רחבה ממספר כיוונים, ולבסוף גם מאיו"ש ופנים ישראל, ישראל לא תוכל לעמוד בזה. נושאת המטוסים האמריקאית שהגיעה לאזור לא מרתיעה את איראן וציר ההתנגדות. 

כוח האש האמריקאי קרוב לוודאי שיהיה מוגבל ולא יהיה בכוחו להשפיע באופן דרמטי על פני המערכה. הגיבוי שמעניקות סין ורוסיה לצד ההזדהות של העולם הערבי עם הסוגייה הפלסטינית והתחושה שמדובר ב"תקופת ניצחונות" של פעם במאה שנים מעניקים גם הם רוח גבית לציר ההתנגדות.  אל מול ההתפתחות האסטרטגית המסוכנת הזו עומדת הנהגה מבולבלת ונבוכה, חסרת יצירתיות וחסרת אונים, מגיבה תמיד באיחור, ונעדרת תשובה אסטרטגית ברורה. בשעה שציר ההתנגדות מתכנן לכבוש את ישראל, צה"ל מתכנן "לגבות מחיר", קרי הפצצה מסיבית כפי שאנו עדים לה כעת. ככל וזה עבד במלחמות קודמות לא בטוח שזה יעבוד גם הפעם.  לא בטוח שהפצצות חסרות תקדים בלבנון ומקומות אחרים יצליח לשנות את התמונה המבצעית. ישראל עלולה לעמוד בפני סיטואציה שבמהלכה חיזבאללה יצליח לכבוש יישובים רבים ולאחוז בהם, גם לאחר מאמצים רבים לשחררם. זה מצב שמעולם לא עמדנו בו. וזה כמובן רק קצה המזלג.