"חיזבאללה חייב להיעלם": מה הבטיחה ישראל לאיחוד האמירויות בתמורה לנורמליזציה וכיצד זה קשור לאיראן וחיזבאללה

 "חיזבאללה חייב להיעלם":  מה הבטיחה ישראל לאיחוד האמירויות בתמורה לנורמליזציה וכיצד זה קשור לאיראן וחיזבאללה

חאלף אחמד אל-אבטור המליארדר מדובאי עורר סערה בפעם הראשונה בעולם הערבי כאשר במסגרת ראיון שערך עם העיתונאי החסידי שלומי זייאנץ מטעם המגזין "עמי" המתפרסם לקהילה היהודית חסידית בארה"ב, תהה מדוע "ישראל אשר יודעת ומכירה את מיקומי מחסני האמל"ח של ארגון הטרור חיזבאללה איננה תוקפת אותם?".

"אני לא מבין. לפני כמה ימים ראיתי בעיתון שנתניהו מפרסם את המיקומים המדויקים בלבנון ובסוריה שבהם מאחסן חיזבאללה את נשקו. מדוע הוא לא תוקף אותם?"

הראיון עורר כאמור סערה בעולם הערבי כשפורסם במהלכה של שנת 2019 מעט לפני החתימה ההיסטורית על הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות. 

אל אבטור, אחד האישים החזקים באיחוד האמירויות, מליארדר רב עוצמה והבעלים של קבוצת Al Habtoor - אחת החברות המצליחות ביותר במדינות המפרץ - הביע תמיכה פומבית בנורמלזציה בין המדינות:  "הקשרים עם ישראל באים לטובת הרווח הפוליטי והכלכלי משני הצדדים."

השבוע הוא עשה זאת שוב, הפעם במסגרת ראיון שקיים עם מנחה מהדורת החדשות 13 והכתב המוערך אודי סגל ביום חמישי (19.11).

בראיון חזר על המסר כי ישראל צריכה לפגוע בארגון חיזבאללה ולעשות שלום עם מדינת לבנון. 

צפו בראיון במלואו: 

"איראן תומכת בכל הטרוריסטים בעולם.. אישית, אני מתנגד למלחמות, אבל אני תומך במחיקתם של כל הטרוריסטים מעל פני האדמה.. חזבאללה שולט בכול, וכל עוד הם שם אז אין לנו יכולת לסייע. מישהו חייב להיפטר מהם, והמדינה היחידה, לדעתי, שיש לה גבול משותף עם לבנון היא ישראל. אז ישראל צריכה לטפל בחזבאללה. זה יאפשר לישראלים וללבנונים להתקרב אלה לאלה". 

 

הנגבי מזהיר: מדיניותו של ביידן עשויה להוביל לעימות צבאי בין לישראל לאיראן

נדמה היה שאל-אבטור קושר לכאורה בין היוזמה שישראל צריכה לקחת לטעמו באשר לארגון הטרור חיזבאללה, לבין שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות: "זאת תקופה של אירוסין ביננו. אנחנו בוחנים כיצד נוכל לעזור זה לזה ולשתף פעולה".

חזרה על אותו מסר פעמיים והדגשת ההדדיות שקושרת לכאורה בין יוזמה צבאית ישראלית נגד חיזבאללה לשיתוף פעולה כלכלי בין המדינות צריכה להדליק נורה אדומה, שכן אנחנו עדים כבר תקופה ארוכה למתיחות הולכת וגוברת בין ציר ישראל-ארה"ב לציר איראן-חיזבאללה.  

מתיחות שמקבלת משנה תוקף עת בחירתו של ג'ו ביידן לנשיאות בארה"ב והתפנית הדרמטית במדיניות האמריקאית ובאשר לאיראן וחיזבאללה שזו עשויה להוביל. 

מיותר לציין שתפנית זו מדאיגה את מקבלי ההחלטות בירושלים ובריאד. 

תוקף ראשוני לדאגה זו נתן השר לענייני התיישבות צחי הנגבי אשר כבר למחרת פרסום תוצאות הבחירות בארה"ב התראיין לערוץ 13 וטען כי לא רק שמוטרד מהמדיניות הצפויה של הממשל האמריקאי באשר לאיראן, אלא גם שזו עשויה להוביל לעימות צבאי ישראלי-איראני.

 

השר צחי הנגבי: "מוטרד מהמדיניות הצפויה של הממשל הדמוקרטי בנושא איראן" • לריאיון המלא שערכו @tamarishshalom ו-@usegal >> https://t.co/stRcWYYUt2 pic.twitter.com/EifJX4KSqr

— חדשות 13 (@newsisrael13) November 4, 2020

מתיחות שהחלה עם הפעולה המיוחסת לישראל בסוריה

המתיחות שהולכת וגוברת התחילה עת הריגתו ב-21 ליולי של פעיל חיזבאללה אלי מוחסן בעיירה אל-כיסווה דרומית לדמשק. 

כבר למחרת הודיע חיזבאללה כי אחד מפעיליו נהרג בתקיפה ונסראללה הבטיח לנקום. ב-27 ליולי בוצע ניסיון נקמה בגזרת הר דוב, וחיזבאללה מיהר להודיע: "זה לא אנחנו, ישראל מושיטה לנו סולם לרדת מהעץ".

חיזבאללה ונסראללה הדגישו כי ישראל פיברקה אירוע והנקמה האמיתית בו תבוא. 

ישראל מצידה איימה על חיזבאללה שאם יבצע את זממו יזכה ל"תגובת מחץ".

בשלב זה הדברים קיבלו תפנית דרמטית:

שבוע לאחר ניסיון הפיגוע של חיזבאללה בה דוב ב-4 לאוגוסט התרחש הפיצוץ האדיר בביירות, ושבוע נוסף לאחר מכן התבשרנו על הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות.  

ניסיון להעלות ספוקלציות בגין קשר כלשהו בין הדברים לא נתמך בראיות ממשיות, עד אותו ראיון של בכיר INSS (המכון לענייני בטחון לאומי) ולשעבר איש משרד ראש הממשלה ד"ר יואל גוז'נסקי שהעלה סימני שאלה רבים.

בראיון (אשר סיקרנו בהרחבה גם כאן) טען גוז'נסקי כי ככל הנראה קיים בהסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות סעיף שקשור במישרין או בעקיפין לאיראן. 

"סעיף איראן" וכלל סעיפי ההסכם לא נידונו באופן פומבי בתקשורת הישראלית או העולמית, אלא בפורומים מצומצמים יותר, כגון הקבינט הבטחוני מדיני, ולפי דבריו של גוז'נסקי מהווים הבנות שבעל פה ולא סוכמו בכתב.

בראיון נשאל גוז'נסקי מה המניע של איחוד האמירויות להתקרב לישראל? 

בטרם נעסוק בתשובתו, כדאי שנזכיר כי העיסוק המרכזי של התקשורת הישראלית אז הייתה בכוונות הסיפוח הישראלי של שטחים בגדה המערבית, וההסכם הצטייר לכאורה כמהלך לבלום כוונות אלו.

לטעמו של גוז'נסקי הייתה כי סוגיית הסיפוח היא קרוב לוודאי עדיין מרכזית, אם כי קיימות סוגיות אחרות, למשל הרצון להתקרב לארה"ב (בעיקר חיזוק הקשרים הבטחוניים) ולשפר את הדימוי של איחוד האמירויות בעולם שהתערער בעקבות מוערבותה במלחמה בתימן. 

מה שמסתמן עפ"י דבריו של גוז'נסקי וכפי שכותב שורות אלו מפרש אותם, הוא כי החשש הכבד מפני החלפת הממשל האמריקאי על ידי ביידן שמה יהיה "רך" יותר כלפי איראן, הביא את הצדדים המעורבים (נתניהו, בן סאלמן ובן זאיד) להבנה כי החודשים הקרובים יהיו קריטיים, בבחינת חלון הזדמנויות אשר הולך ונסגר.

מוחמד בן-זאיד נסיך הכתר של אמירות אבו דאבי. צילום: וויקיפדיה

בשל כך קיים הצורך לקבל ערבונות אמריקאים שיעסקו באיום האיראני, ולדעת גוז'נסקי מדובר בכלל בהבנות שבעל פה. 

הבנות שכאלו נידונו בפורומים הבטחוניים המצומצמים ביותר בצד הישראלי, וייתכן שכבר אז שרטטו מקבלי ההחלטות הבכירים את מהלך החודשים הקרובים.

ההתבטאות של המליארדר מדובאי אל-אבתור בעצם מחזקת את הטענות של אלו המבקשים להעלות ספקולציות כי יש קשר רצוף ועיקבי בהתקרבות בין איחוד האמירויות- ישראל, להתחממות בגבול הצפוני מול חיזבאללה. 

לא ברור מדוע דווקא בעיתוי כל כך רגיש כאשר המתיחות באזור נמצאת בשיאה אל-אבטור מתבטא באופן כזה. 

כאחד האישיים החזקים והמשפיעים באיחוד האמירויות יש מקום להניח כי מעורב ומשוחח עם הדרגים הבטחוניים ביותר, וכי אוזנם של מקבלי ההחלטות קרויה אליו, וזה דבר מדאיג ביותר.