נאומו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה ב-3 לנובמבר לא היה נאום שנועד להתחמק מסיוע לפלסטינים והצטרפות למלחמה אלא המשך המאמץ האיראני ליצירת קואליציה פאן ערבית שתחתור תחת הסדר האזורי שמנסה לרקום ארה"ב ותעניק לחיזבאללה לגיטימציה למקרה שיבחר להיכנס למלחמה.
התקשורת הישראלית לא דייקה בניתוח שלה את נאומו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה כנאום שנועד להתחמק באופן אלגנטי מהצטרפות חיזבאללה למלחמה. הנאום הנו המשך למאמץ האיראני בהובלתו שר החוץ חוסיין אמיר עבדולהיאן לייצר קואליציה כלל ערבית שתחתור תחת הסדר האזורי שמנסה לקדם ארה"ב באמצעות הנחת צינור הנפט והסכמי אברהם אליהם אמורה להצטרף סעודיה בהמשך.
הנאום כשלעצמו היה "פושר" לא מכיוון שנסראללה חושש ונמצא בלחץ כפי שטוענים מומחים באולפני הטלוויזיה, אלא כדי לפנות למדינות ערב המתונות שאינן מעוניינות לראות מלחמה אזורית ואינן מקבלות בעין יפה עידוד של חיזבאללה להתפתחות שכזו. יתר על כן נסראללה הדגיש בנאומו כי פעולת הטרור של החמאס ב-7 לאוקטובר הייתה לחלוטין פלסטינית, לא כדי להתנער מהפעולה כפי שנטען - שהרי נסראללה הדגיש את תמיכתו הבלתי מסויגת בפעולת הטרור אותה הגדיר כ"הירואית" - אלא כדי לשלול טענות שנשמעות מפי גורמים במערב ובקרב מדינות ערב המתונות בדבר ידה הארוכה של איראן שמעורבת בפעולת החמאס כדי להסית את תשומת הלב מתוכנית הגרעין האיראנית. נסראללה מבקש בעצם לומר למדינות ערב המתונות שאותן תיאוריות בדבר מעורבותה של איראן בלתי נכונות, ועל כן הן מוכרחות לכאורה לתמוך במלחמה מאחר והיא פלסטינית ונעדרת שיקולים זרים איראנים או אחרים.
הסוגייה הפלסטינית הנה קונצנזוס בקרב מדינות ערב וחוצה מחנות וצירים פוליטיים. ניכר כי מי שעמד מאחורי פעולת הטרור של חמאס ידע כי יש בכוחה של החזרת הסוגייה הפלסטינית לקדמת הבמה לערער באופן משמעותי על הניסיון הישראלי-אמריקאי ליצירת סדר אזורי חדש באמצעות הסכמי אברהם, שמבקשים לעקוף את הסוגייה הפלסטינית. רה"מ נתניהו הדגיש לא פעם שהסכמים אלו מהווים הוכחה שניתן להתגבר על הווטו הפלסטיני על הסכמי שלום בין ישראל למדינות ערב.
פעולת החמאס נועדה לערער את הציר האמריקאי-ישראלי ולחתור תחתיו. הוכחה לכך הנו הביקור של נשיא איראן איברהים ראיסי בסעודיה לרגל מפגש פסגה של ראשי המדינות האסלאמיות כדי לדון בסוגיה הפלסטינית. נאום נסראללה מבטא גם את המעורבות האיראנית והרוסית במלחמה בעזה, כאשר במהלכו תוקף נסראללה את ארה"ב ומאיים לפגוע בנושאות המטוסים שלה. נסראללה מדגיש את מעורבותה ואחריותה של ארה"ב למתרחש ברצועת עזה. הטון התקיף כלפי האמריקאים והיומרה להתמודד עם נושאות המטוסים עשויים לרמז על גיבוי וייתכן שאף מעורבות רוסית במהלכים של חיזבאללה. רק לאחרונה נודע על כך שרוסיה עשויה לספק נשק נגד מטוסים לחיזבאללה.
הנאום נועד לבטא תהליך מדיני רחב היקף להובלת קואליציה פאן ערבית שתתמוך ותעמוד מאחורי הצעותיה של איראן לפתרון המשבר, ובעיקר חתירה להפסקת אש וקיום משא ומתן על סוגיית החטופים. בנאום קיים מאפיין בולט לפיו נסראללה מצפה ממדינות ערב המתונות לתמוך בצעדים בלתי מלחמתיים נגד ישראל, למשל ביטול קשרים דיפלומטיים, כלכליים ואחרים עם ישראל. אין זה מקרי שנסראללה בפנייתו למדינות ערב המתונות עושה מאמץ להניח בקדמת הבמה מאפיינים אשר מותאמים לאוזניים הסעודיות, המצריות או הירדניות; הדגשת הצורך בצעדים בלתי מלחמתיים נגד ישראל, הדגשת ההובלה הפלסטינית של המלחמה (בעוד וחיזבאללה לכאורה נשרך מאחור), ולבסוף הדגשת הפעולות המלחמתיות של המליציות ושאר הארגונים הא-מדינתיים נגד ישראל כצעדים ספונטניים לכאורה כחלק מהבעת סולידריות ולא מערכה מאורגנת איראנית.
באופן הזה הנאום בעצם מנטרל התנגדות מקרב מדינות ערב המתונות לכל מהלך צבאי התקפי נגד ישראל שעשוי להינקט בהמשך, כאשר זה יוצג כחלק מהבעת סולידריות ספונטנית ובלתי מאורגנת, וכתגובה להתפתחויות אשר אותן מובילות ישראל וארה"ב.
המסר העיקרי של נסראללה הנו שעל מדינות ערב המתונות לתמוך בהצעה האיראנית להפסקת אש מיידית שמשמעותה ניצחון של חמאס על ישראל. מסר זה עשוי ללמד על כך שבניגוד לדעת המומחים נאום נסראללה בהחלט עשוי לבשר על התפתחות שאיננה חיובית, זאת מאחר שאך לפני שבוע ימים ראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי אמר בראיון לסוכנות ידיעות צרפתית שקיים מרוץ בין האפשרות של הפסקת אש לאפשרות של הרחבת המלחמה.
המסר העיקרי אותה מובילה איראן במסע הדילוגים של שר החוץ שלה ברחבי המזה"ת הנו שהמוסדות הבינלאומיים אינם עושים די כדי לעצור את המלחמה בעזה. בנאומו ביום שישי חזר נסראללה על מסר זה. נשיא רוסיה פוטין גם כן הדגיש את מחויבותה של הקהיליה הבינלאומית לעצור את האסון בעזה. אם נחבר את הנקודות נקבל תמונה לפיה איראן עושה מאמץ לאחד קואליציה שתקרא באופן ברור לאו"ם לפעול כדי לעצור את המלחמה בעזה. נסראללה בנאומו התייחס גם כן למוסדות הבינלאומיים כאשר ציין את חוסר התוחלת שלהם לשפר את תנאי החיים של הפלסטינים לאורך 17 שנות מצור ברצועת עזה. לשיטתו של נסראללה הפלסטינים נדחקו הצידה והוזנחו על ידי הקהילה הבינלאומית, ועל כן פנו לפעולה שוברת שיוויון שתכליתה שבירת הקיפאון והחזרת הסוגיה הפלסטינית לקדמת הבמה. כעת מבקש נסראללה להשיג תמיכה כלל ערבית מקרב מדינות ערב המתונות ומדינות הציר הטורקי-קטארי בקו לפיו היעדר פעולה מצד המוסדות הבינלאומיים לא מותירות לכאורה ברירה אלא לפנות למישור הצבאי.
מסע הדילוגים של שר החוץ האיראני, התמיכה הבלתי מסויגת הרוסית בפעולת חמאס ובפלסטינים, ולבסוף נאומו של נסראללה ביום שישי, כולם נועדו להתכנס לכדי שני מסלולים עיקריים - הפסקת אש מיידית או פעולה צבאית של ארגוני ציר ההתנגדות בגיבוי צבאי רוסי ואיראני (באמצעות משלוחי נשק) לצד גיבוי דיפלומטי ערבי. איראן סבורה שככל והאו"ם ייכשל בהשגת הפסקת אש תוסר ההתנגדות הנחרצת בקרב מדינות ערב המתונות למהלך צבאי נגד ישראל.
למעשה, פעולותיו של חיזבאללה בשטח מאששים את הערכה שהארגון נערך למתקפה על ישראל; ירי צלפים על מצלמות וירי טילים על אנטנות, בלונים ואמצעי תצפית ומודיעין נוספים. במהלך השנה האחרונה השלים חיזבאללה את פריסת כוחותיו על הגבול עם אלפי לוחמי כוח רדואן מוצבים בקו הקדמי. האם מיקומם השתנה לאחר תחילת המלחמה? לא ברור בשלב הזה. עם זאת, פריסת הכוחות לצד האימונים המתוקשרים, ההתבטאויות נגד ישראל מצד בכירים בחיזבאללה, ובעיקר העובדה שפעולת חמאס כללה בסופו של דבר טקטיקה צבאית של הארגון, עשויים להצביע על היערכות ותכנון מוקדמים של כלל ארגוני ציר ההתנגדות למערכה שהעיתוי שלה טרם התברר עד ליום ה-7 באוקטובר. ייתכן גם שחלק מפעולת ההונאה הייתה לגרום למערכת הביטחון הישראלית להביט צפונה. ההטרדות היומיות, ירי טילי הנ"ט, חדירת המחבל והפיגוע בצומת מגידו, ייתכן ונועדו ליצירת מסך עשן למה שמתארגן בדרום.
מי שעוקב אחר ערוצי החדשות המסורתיים בישראל יכול לזהות קונספציה חדשה לפיה חמאס החליט על דעת עצמו ובלי לשתף אחרים לצאת לפעולה שהפתיעה את חיזבאללה ואיראן, ומאחר וחיזבאללה לא נכנס למערכה ביומיים הראשונים לפריצתה, אין לו אינטרס להיכנס בשלב הזה כאשר אלמנט ההפתעה נעדר וכוחות צה"ל פרוסים על הגבול.
כעת לשאלה הגדולה: האם האיומים הישראלים ופריסת הכוחות על הגבול מרתיעים את נסראללה?
כדי לענות על כך צריך ללכת לנאומיו של נסראללה, כולל זה האחרון, שם הוא חוזר בעקביות על המסר לפיו הוא לא חושש מעימות עם ישראל בשל שתי סיבות מרכזיות: ראשית, הוא מאמין שכל עימות עם ישראל הנו עימות שייכפה על חיזבאללה, לבנון והאומה הערבית, יזכה ללגיטימציה מצד מדינות ערב, ויתרחש רק לאחר מיצוי ההליך הדיפלומטי. שנית, נסראללה סבור שבמידה והמלחמה תיכפה עליו לבנון אמנם תיהרס אבל החולשה של חיל היבשה בצה"ל תעמיד מכשול ממשי בפני שאיפתה של ישראל להשמיד את הארגון, ומנגד כוחות היבשה של חיזבאללה, שיצטרפו למליציות הפרו איראניות ולפלסטינים באיו"ש, עזה, וחלק קטן מישראל עשויים להכריע את הכף לרעתה של ישראל. נסראללה מאמין שמלחמה שיקחו בה חלק כלל הארגונים מציר ההתנגדות תביא לסופה של מדינת ישראל.
שאלה מרכזית נוספת - כיצד תתחיל המערכה, האם באירוע דרמטי וגדול כגון ה-7 לאוקטובר או באופן הדרגתי? אם להתבסס על ניסיון העבר, כאשר חמאס איים בטרם המבצע שלו להעניש את ישראל על הפגיעה באסירים ובמקומות הקדושים ולבסוף ביצע מתקפת פתע, ההערכה שלי היא שחיזבאללה יפעל באותה מתכונת של אזהרות פומביות לצד פעילות דיפלומטית וביום פקודה יפתח במערכה שתכלול מכת פתיחה גדולה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה